פסק-דין בתיק עת"מ 7065-07-11

1.         העותרת ביקשה לבטל דרישה לסילוק מכשול מיום 22.8.10 וליתן צו הצהרתי לפיו הבר  שבנתה העותרת בשטח החיצוני של בר קריוקי בחוף הקשתות באשדוד, (להלן - הבר), המוגדר כמקום ישיבה אינו מוגדר כ"מכשול", על פי חוק עזר עירוני (שימור רחובות - 1975) (להלן - חוק העזר העירוני).

2.         העובדות

לדיון זה קדמה עתירה קודמת, עת"מ 25467-09-10. בעתירה הנ"ל, שהוגשה ביום 16.9.10, ביקשה העותרת לבטל דרישה לסילוק מכשול מיום 22.8.10 וליתן צו הצהרתי לפיו הבר האמור אינו מוגדר כ"מכשול" על פי חוק העזר העירוני.

בדיון מיום 15.12.10 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, לפיה העותרת תפנה את הבר הנמצא בשטח ציבורי בסמוך למקום עסקה הנ"ל, וכן ש "עיריית אשדוד אשר אמונה על אינטרס הציבור והוא פיתוח העיר אשדוד ושמירה על חזות פני העיר תבחן מקרוב אפשרות של יצירת מסגרת נורמטיבית שתאפשר את הצבת הבר הנדון ודומים לו בשטח הציבורי במהלך חודשי הקיץ והכל לרווחת הציבור, גם אם על תקן של בר נייד", עד ליום 15.2.11 ותמסור עמדתה לעותרת.

ב-14.2.11 הודיעה עו"ד אסייג-צרויה, מהלשכה המשפטית של המשיבה, לעותרת כי בהתאם לפסק הדין האמור, נתקבלה חוות דעת משפטית, לאחר השוואת המצב עם חוקי עזר דומים בערים אחרות ממנה עלה כי אין חובה משפטית לתקן את חוק העזר, ולאחר שחוות דעת זאת הובאה בפני מנכ"ל העיריה, הורה המנכ"ל על בחינת הנושא.

בנוסף, נאמר באותו מכתב כי הואיל ומדובר בדלפקים המחייבים הוצאת באתר בניה, יש לפעול גם במישור התכנוני טרם הצבת דלפק מסוג זה.

3.         לטענת העותרת:

א.         היא משלמת מדי שנה אגרת שימור רחובות עבור מקומת הישיבה החיצוניים, וכן שהבר נשוא הדיון נבנה בחודש 4/10 בעלות גבוהה במטרה לעמוד בשטח רק בעונת הקיץ, והם אמורים לפרקו בתום העונה.

ב.         ביום 22.8.10 פנתה המשיבה לראשונה בדרישה לסילוק מכשול בחזית העסק על פי חוק העזר העירוני האמור. מברור עלה שהדרישה הופנתה אליה בעקבות תלונה על בר "אינדיאן" המצוי בסמוך לעסק של העותרת. בעקבות אותה דרישה הוגשה העתירה הקודמת.

            בעקבות אותה דרישה של המשיבה, הסירה העותרת את הבר מהמקום עוד בחודש

8/10.

ג.          על פי סעיף 3(ב) לחוק העזר העירוני, רשאי ראש העיריה לתת היתר בכתב  להעמיד ברחוב כסאות, שולחנות או פרגודים לצרכי מסעדה או בית קפה, שמשיות, מאזניים אוטומטיים, מצלמה אוטומטית, מכונה לייצור גלידה או מיצים, או מכירתם, או כל מכונה אחרת או מכשיר אחר", ובעד היתר כזה, ישלם המבקש אגרה בסכום הקבוע בחוק העזר, ואכן העותרת נדרשה לשלם אגרה עבור אותו בר ושילמה את האגרה.

ד.         בקשר לכך טענה המשיבה כי היא פעלה מכוח סעיף 10(א) לחוק העזר, בו נאמר כי ראש העירייה רשאי "במקרה הנראה לו דחוף לסלק מכשול מהרחוב למקום שייראה לו".

ה.         לטענת העותרת, מדובר בבר ישיבה המצוי בשטח המוגדר כמקומות ישיבה לבאי העותרת מזה 15 שנה, שאינו שונה משולחנות פרטניים וכסאות המצויים בשטח זה, שאינו מהווה כל מכשול.

            בנוסף, טענה העותרת כי המשיבה פעלה בצורה סלקטיבית, תוך הפליית העותרת, לאור העובדה שברחבי העיר פזורים ברים רבים הפועלים מזה שנים רבות, שלגביהם לא נקטה העירייה בכל פעולה.

            המשיבה לא פעלה בהתאם לפסק הדין שניתן בהסכמה בכך שלא הביאה את העניין לדיון במועצת העירייה, ובכך שלא מיצתה את בדיקתה כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בהסכמתה.

4.         לטענת המשיבה: